<h1>ספר החינוך מצוה קע"א</h1>
<h2>דף טו.</h2>
שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב בפרשה, שנאמר [ויקרא י"ג] בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, וכן כל שאר הטמאים גם כן צריכין להודיע את עצמן. ולשון סיפרא, טמא מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם מניין, תלמוד לומר וטמא טמא יקרא [שם]. והקריאה היא שיעשה בגופו עניין שיוכר לבני אדם בו שהוא טמא ויסורו ממנו. משרשי המצוה שיקח דמיון בנפשו בהרחקתו מבני אדם כי בסיבת החטא ירחק האדם מכל טוב, למען ישוב מדרכו הרעה. וזהו אמרם זכרונם לברכה [ערכין ט"ז ע"ב] הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו בין אדם לחבירו, ולפיכך מחוץ למחנה אהלו. ולכן ראוי שיקרא לכל אדם שיסורו ממנו. וכלל גדול בכל הדברים במדה שאדם מודד בה מודדים לו. ופירוש דבר זה לא ידעוהו רבים כי יחשבו לפרש דבר זה אצל השם ברוך הוא בדוגמת גמול בני אדם שכל אחד ישלם את חבירו גמול כפי הטובה שעשה עמו או כפי הרעה, ולא כן העניין אצל השם ברוך הוא חלילה, כי אין עם השם ברוך הוא כי אם טובה וחסד ורחמים לעולם ובכל עת ובכל שעה טובו מוכן אל כל הראוי לקבלו ולא ינום ולא יישן שומר ישראל [תהילים קכ"א]. ומה שאמרו זכרונם לברכה [סוטה ח' ע"ב] אצלו ברוך הוא במדה שאדם מודד בה מודדין לו, הכוונה לומר כי כפי מעשה האדם אם לטובה אם להפך יתכן לקבלת הגמול כי לעולם באותו העניין שישים כל מחשבותיו ויעשה מעשיו בדוגמתו ממש תמשך עליו הברכה או ההפך. וכן אמר הכתוב [איכה ג'] כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, וכתיב גם כן [תהילים ה'] כי לא אל חפץ רשע אתה וגומר, כלומר שהשם יתברך לא יחייב בריה מחפצו בחיוב, כי האל הטוב חפץ בטוב לעולם. אבל האדם הוא שמחייב את עצמו בנטותו מן היושר ויסיר מגופו ההכנות המכשירות אותו לקבל הטובה. והמשל על זה ההולך על דרך ישר ופנוי מאבנים ומכל דבר המכשיל ויש לדרך גדר קוצים מיכן ומיכן ועבר אחד ונתחכך בגדר ונכוה, באמת אין לומר על האיש הזה שהשם חפץ בכוייתו אבל הוא הגורם כי לא נזהר ללכת ביושר. וכמו כן בעל החט[א] מדת הדין תחייבנו על חטאו על כל פנים, ואין לומר עליו שהאל הטוב יחפוץ בחיובו, אבל בהמנע ממנו הטוב מצד חטאו ימצא אליו הרע, וכעין דבר זה אמרו זכרונם לברכה [בראשית רבה פ' נ"א] אין דבר רע יורד מלמעלה. וכלל דברינו, כי כל המקרה הרע המתחדש באדם הוא פעולה המתחדשת באדם בהסתרת פני השם מן האיש, כלומר שהשם מסיר שמירתו מעליו מצד חטאו עד שיקבל העונש הראוי לו לפי החטא, ואז יצוה מלאכיו לשומרו כאשר בתחילה, וכמו שכתוב [דברים ל"א] והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. וכתב חכם אחד, ידענו כי השם אחד והשינוי יבוא מהמקבלים והשם לא ישנה מעשיו, כי כולם הם בחכמה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [מגילה ח' ע"ב] אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה ותגלחת ראש וצפרים, כלומר שהמוסגר אינו פורע ופורם. ופירוש פורע, גידול השער, ופורם שיקרע בגדיו, והטהור מתוך הסגר פטור מתגלחת וצפרים, והטהור מתוך החלט חייב בתגלחת וצפרים, אבל טומאת שניהם שוה לכל דבר. וענייני טומאתן במה וכיצד, ואם אסורין בשאילת שלום, ואם הן מותרין לשנות בעודן בטומאתן, ואם אסורין לספר ולכבס, ואם מותרין ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה, ודין המצורעת כיצד דינה והנהגתה, ויתר פרטיה מבוארים בנגעים. ונוהגת בכל זמן שיהיו לנו כהנים וחכמים שיודעין הנגעים שראויין לטהר ולטמא. ועובר על זה ולא עשה בעצמו כמשפט הזה ביטל עשה זה.
